תנ"ך על הפרק
בראשית יז
כ״ז אַדָר א׳ תשפ״ב
הפרק
ברית המילה, מאברם לאברהם ומשרי לשרה
וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃ וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃ וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃ וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃ וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃ זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃ וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃ וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃ וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃ וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃ וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃ וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ וּֽלְיִשְׁמָעֵ֘אל שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃ וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃ וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃ וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃ בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃ וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃
פירוש על הפרק
אני הנה בריתי אתך. לשון הנה מורה על דבר המצוי כבר, וי״ל כבר בריתי מצוי בך והאמת כן הוא כי סתם מילה חיצונית זו, היא לתכלית נכבד והוא שממנה יוקח מופת על מילת ערלת הלב וטהרתו. ובלי ספק שקודם סתם מילה כבר היה לאברהם לב טהור ונמול, ע״כ א״ל הש״י יודע אני בך שכבר הנה בריתי אתך כי טהור לב אתה. אמנם לפי שעכשיו אני רוצה לעשותך אב המון לכל גוים, צריך אני ליתן פתחון פה לכל באי עולם למה אני ממנה אותך אב המון גוים, וזהו לפרסם מעלתך וטוהר לבבך נגד עיני כל העמים, ע״י מילה חיצונית זו המעידה על טהרת הלב, למען ידעו דורותיכם כי בדין עשיתיך אב המון גוים, ז״ש והקימותי את בריתי ביני וביניך, ר״ל אותו ברית לבבי פנימי אשר היה כבר כמוס ביני וביניך ולא ידעו בו כל באי עולם, הנה עכשיו הקמותי דגל נס הברית ההוא למען ידעו בו כל באי עולם וזה שאמר לברית עולם. ר״ל אותו ברית שהיה ביני ובינך יהיה עתה לברית כל העולם כי כל באי עולם ידעוהו ויסתכלו בו.
ואתה את בריתי תשמור. מהו ואתה ומהו שחזר ואמר אתה וזרעך כך פירושו, שעיקר הצווי היה בעבור זרעו כי הם צריכין למילה חיצונית זו כדי שעל ידה יגיעו אל המילה הפנימית וטהרת הלב, אבל אתה שיש לך לב טהור כבר, לא היה צריך למילתו מצד עצמו כי אם מצד כל העולם כאמור, אבל זרעו שלאחריו צריכין אל המילה מצד עצמם. לכן אמר ואתה בוי״ו העיטוף שגם אתה תשמור בריח חיצוני זה. ונתן טעם שני לדבר, שאם גם אתה תשמור בריתי אז זרעך ממך יראו וכן יעשו זה״ש אתה וזרעך אחריך לדורותם. ואמר זאת ברית, אשר תשמרו ביני וביניכם יאמר לדורות אין תכלית המילה כי אם להביאם לידי מילת ערלת הלב דבר המסור ביני וביניכם לבד. והיה לאות ברית ביני וביניכם שזו המילה החיצונית היא אות נגלה על הברית הפנימי המסור ללב אשר ביני וביניכם. והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. ר״ל לברית שיכירו בו כל באי עולם. וכפל הקב״ה ענין זה כמה פעמים להורות שעיקר טעם מילה חיצונית זו היא להגיע על ידה אל טוהר הלב הפנימי.
לא תקרא שמה שרי. לפי שכל יו״ד תואר לזכר, ומצינו לשון זה בזכר שנאמר (שופטים ה טו) ושרי ביששכר. לפי שהיתה עקרה כזכרים לא יולדים, ועכשיו ניתן לה ה״א במקום יו״ד כי כל ה״א תואר לנקבה להורות שמעתה תהיה נקיבה יולדת, וכדי שלא יהיה ליו״ד תרעומת לומר שנעקר מן התורה חצי מספרה. על כן הוסיף ה״א לאברהם להשליטו על כל המון גוים ועל ה' ראשי אברים. ולדעת חכמי הקבלה יש בה״א כח התולדה כמ״ש (בראשית מז כג) הא לכם זרע, וכמו שאמר (שם ל ב) התחת אלהים אנכי וגו'. וזהו טעם לשני ההי״ן של בלהה. על כן נתנו כאן שני ההי״ן אחת לאברהם ואחת לשרה. ונלקחה הי' מן שרה לאברהם, להורות שזכות של שרה גרם להם לתולדה זו, כמו שאמר ואבנה גם אנכי ממנה (שם ל ג) בזכות שהכניסה צרתה לביתה. וא״כ זכותה של שרה גרם לאברהם שיוליד. ד״א לכך ניתן להם הה״א כי בה״א ברא ה' את העולם ולא לתוהו בראה כי אם לשבת יצרה על כן תהיה הה״א סבה לתולדותם לצורך יישוב העולם. ויכול להיות שמה שנאמר ואגדלה שמך בתוספת ה״א רמז שיוסיף ה״א על שמו, ובסיבה זו אעשך לגוי גדול.
אבל שרה אשתך יולדת לך בן. יש להתבונן והלא כבר אמר לו הקב״ה וגם נתתי לך ממנה בן (יז טז) ומלת נתתי אע״פ שהבטחת הש״י דומה כאלו היא נתונה כבר מ״מ נראה שהזכיר לשון עבר כי כבר נתן לשרה הה״א אשר היא סיבה לתולדה כאמור. ועוד מה שאמר הלבן מאה שנה יולד. וכי היה אברהם מסופק ביכולת האל חלילה, כי פשוטו משמע שאין זה תמיהה קיימת, ויגיד עליו ריעו ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. והקרוב אלי בזה לפי שמצינו לשון בן אף בלא לידה כמו שאמר במשה רבינו ע״ה (שמות ב י) ויהי לה לבן. כך חשב אברהם מאחר שנאמר גם נתתי לך ממנה בן ולא הוזכר הלידה ודאי כוונתו שתביא אסופי מן השוק ותגדלהו על ברכה, ודומה כאילו היה בנו ובנה ממש, כי למה נאמר שישנה הקב״ה הטבע במקום שיש לפרש דברי השם מסכימים עם הטבע. לכך אמר בלשון תמוה הלבן מאה שנה יולד. על כן השיב לו הקב״ה אבל שרה אשתך יולדת בן לידה ממש. ומה שאמר והיתה לגוים לשון רבים, יתכן לפרשו שרמז לו שבזכותה נפקדו כל העקרות שבכל העולם וע״י זה דומה כאילו יצאו גוים רבים ממנה שהרי מן שרה לא יצאו כי אם ישראל גוי אחד בארץ שהרי עשו אינו בכלל כי כבר נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע. ויעל אלהים מעל אברהם. פירש״י למדנו מכאן שהאבות הן הן מרכבתו של מקום הורה בזה שאין שום אמצעי בין המקום ב״ה ובין האבות ויהיה מחיצתם לפנים ממחיצת מלאכי השרת, כמו שפירש״י על פסוק כעת יאמר ליעקב וגו' (במדבר כג כג) וכמ״ש (דברים לג כז) מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם. כי הקב״ה מעונו למעלה ומתחתיו האבות שהם זרועות עולם, כי המה מחזיקים הכסא כביכול, וכמ״ש (דברים לג כו) רוכב שמים בעזרך ר״ל אתה עוזר לי כביכול, כדרך שאמרו (ילקו״ש תהלים ס' תשעט) שהצדיקים מוסיפין כח בגבורה שלמעלה כו'. וטעם למה שנאמר ויעל אלהים היינו שיתעסק אברהם במילה ולא יתעכב כל זמן שהשכינה אצלו. בעצם היום הזה נמול אברהם וגו'. אע״פ שכבר נאמר וימל בשר ערלתם וכתיב בהמולו את בשר ערלתו מ״מ חזר ופירש לומר שעשה גם מילתו בעצם היום הזה לעין כל ולא היה מתבייש מפני הרואים. כי על פי' רש״י קשה, למה ימחו בו ליצני הדור, ולמדרש רז״ל (פרקי דר״א כט) נמול ביה״כ כמו שלמדו הג״ש בעצם היום הזה.
תוכן עניינים
ניווט בפרקי התנ"ך
פרק א - בריאת העולם
1
פרק ב - גן בעדן, אדם ואשתו
2
פרק ג - חטא עץ הדעת
3
פרק ד - קין והבל
4
פרק ה - ספר תולדות אדם
5
פרק ו - הדרדרות הבריאה, נח והציווי על התיבה
6
פרק ז - תיבת נח והמבול
7
פרק ח - יְבֹשֶׁת המים
8
פרק ט - אִסּוּר רצח, ברית שלא יִשַּנֵה מבול, ברכה לשם ויפת וקללת כנען
9
פרק י - תולדות בני נח
10
פרק יא - מגדל בבל, מנח עד אברהם
11
פרק יב - יציאת אברם מחרן לארץ כנען, ירידת אברם מצרימה
12
פרק יג - הפרדות אברם מלוט, הבטחת ה' לאברם לתת לו את ארץ כנען
13
פרק יד - מלחמת המלכים
14
פרק טו - ברית בין הבתרים
15
פרק טז - עקרות שרה ולידת ישמעאל
16
פרק יז - מאברם לאברהם ומשרי לשרה, ברית מילה
17
פרק יח - ביקור המלאכים אצל אברהם, תפילת אברהם על סדום
18
פרק יט - הפיכת סדום, מעשה לוט ובנותיו
19
פרק כ - אברהם ושרה בגרר
20
פרק כא - לידת יצחק, גירוש ישמעאל, הברית בין אברהם לאבימלך
21
פרק כב - העקידה
22
פרק כג - אברהם קונה את מערת המכפלה, פטירת שרה
23
פרק כד - מציאת שידוך ליצחק ונישואיו עם רבקה
24
פרק כה - פטירת אברהם, תולדותיו, לידת יעקב ועשו, מכירת הבכורה
25
פרק כו - יצחק ורבקה בגרר
26
פרק כז - ברכת יצחק לבניו, ציווי רבקה ליעקב לברוח ללבן
27
פרק כח - ציווי יצחק ליעקב ללכת ללבן ולָשֵׂאת אשה, ברכתו, חלום יעקב
28
פרק כט - יעקב אצל לבן, נישואיו ללאה ורחל, לידת ארבעה מבניו
29
פרק ל - לידת שבעה בנים נוספים ודינה, יעקב מתעשר
30
פרק לא - יעקב וביתו נפרדים מלבן
31
פרק לב - יעקב מתכונן למפגש עם עשו, יעקב והמלאך
32
פרק לג - יעקב ועשו נפגשים, יעקב מתיישב בשכם
33
פרק לד - מעשה דינה
34
פרק לה - יעקב בבית אל, פטירת רחל והולדת בנימין, פטירת יצחק
35
פרק לו - תולדות עשו ומלכי אדום
36
פרק לז - חלומות יוסף ומכירתו
37
פרק לח - מעשה יהודה ותמר
38
פרק לט - יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר
39
פרק מ - יוסף, שר האופים ושר הטבחים
40
פרק מא - חלום פרעה, יוסף מתמנה למשנה למלך ונושא אשה
41
פרק מב - אחי יוסף יורדים למצרים ומובלים אליו
42
פרק מג - יעקב נאלץ להוריד את בנימין מצרימה למפגש עם יוסף
43
פרק מד - עלילת יוסף על האחים ודברי יהודה ליוסף
44
פרק מה - יוסף מתוודע אל האחים ומזמין את יעקב
45
פרק מו - יעקב וצאצאיו מתיישבים במצרים
46
פרק מז - מפגש יעקב ופרעה, קניית יוסף את הארץ, שבועת יוסף ליעקב
47
פרק מח - ברכת יעקב ליוסף ובניו
48
פרק מט - ברכת יעקב לשבטים ופטירתו
49
פרק נ - חניטת יעקב במצרים וקבורתו במערת המכפלה, פטירת יוסף
50
פרק א - בני ישראל מתרבים במצרים ופרעה משעבדם
51
פרק ב - לידת משה, הריגתו את המצרי, בריחתו למדין, מות פרעה
52
פרק ג - התגלות ה' למשה בסנה
53
פרק ד - המשך הדיון של משה עם ה', חזרתו למצרים
54
פרק ה - משה ואהרן אצל פרעה, הכבדת השעבוד
55
פרק ו - דיבורי ה' למשה, משפחות בני ישראל
56
פרק ז - משה ואהרן (שוב) בבית פרעה, מכת דם
57
פרק ח - מכות צפרדע כִּנִּים ועָרֹב
58
פרק ט - מכות דבר שחין וברד
59
פרק י - מכות ארבה וחושך
60
פרק יא - ההתראה על מכת בכורות
61
פרק יב - קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, פֶּסַח מִצְרַיִם ופסח דורות, מכת בכרות ויציאת מִצְרַיִם
62
פרק יג - פרשות "קדש לי" "והיה כי יביאך"
63
פרק יד - קריעת ים סוף
64
פרק טו - שירת הים
65
פרק טז - פרשת המן
66
פרק יז - מַסָּה וּמְרִיבָה, מלחמת עמלק
67
פרק יח - יתרו בא ומייעץ
68
פרק יט - ההכנות למתן תורה
69
פרק כ - מתן תורה ומצוות נוספות
70
פרק כא - פרשת עבד עברי, דיני נזיקין
71
פרק כב - עוד דיני נזיקין ומצוות נוספות
72
פרק כג - מצוות נוספות
73
פרק כד - מעמד ברית, משה עולה לקבל את הלֻחֹת
74
פרק כה - ציווי התרומה, תבנית הארון, תבנית הַשֻּׁלְחָן, תבנית המנורה
75
פרק כו - תבנית המשכן
76
פרק כז - תבנית מזבח העולה, תבנית החצר, ציווי העלאת נר תמיד
77
פרק כח - בגדי הכהונה
78
פרק כט - אופן משיחת הכהנים ואופן קידוש המשכן
79
פרק ל - מזבח הקטורת, הכיור, אופן מניית העם, השמן והקטורת
80
פרק לא - מינוי בצלאל ואהליאב, ציווי על השבת, קבלת הלֻחֹת
81
פרק לב - חטא העגל, תפילות משה, התאספות בני לוי
82
פרק לג - משה מתיישב מחוץ למחנה, ומבקש שה' ישכון רק בקרב ישראל
83
פרק לד - הַלֻּחֹת השניים, י"ג מידות, מצוות שונות
84
פרק לה - בנ"י מצווים על השבת ותורמים למלאכת המשכן
85
פרק לו - סוף ההתרמה, זימון החכמים העושים במלאכה, מעשה המשכן
86
פרק לז - מעשה הארון, השלחן, המנורה, מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, השמן והַקְּטֹרֶת
87
פרק לח - מַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ הָעוֹלָה, הַכִּיּוֹר וְהֶחָצֵר, פִּקּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן
88
פרק לט - מַעֲשֵׂה בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, סִיּוּם עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן, כֵּלָיו והַבְּגָדִים
89
פרק מ - הקמת המשכן, האש והענן על המשכן
90
פרק א - פָּרָשַׁת קָרְבַּן עוֹלָה
91
פרק ב - פָּרָשַׁת קָרְבַּן מִנְחָה
92
פרק ג - פָּרָשַׁת קָרְבַּן שְׁלָמִים
93
פרק ד - פָּרָשַׁת קָרְבַּן חַטָּאת
94
פרק ה - פָּרָשַׁת קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד וּפָרָשַׁת קָרְבַּן אָשָׁם
95
פרק ו - דינים נוספים של העולה, של המנחה ושל החטאת
96
פרק ז - דינים נוספים של האשם ושל השלמים, איסור אכילת חלב ודם
97
פרק ח - משיחת המשכן ואהרן ובניו
98
פרק ט - היום השמיני למילואים
99
פרק י - מעשי בני אהרן, איסור עבודה לשתויי יין
100
פרק יא - החיות המותרות והאסורות באכילה
101
פרק יב - טומאת וטהרת היולדת
102
פרק יג - טומאת צרעת הגוף והבגדים
103
פרק יד - טהרת המצורע, צרעת הבתים
104
פרק טו - טומאת וטהרת הזב והזבה
105
פרק טז - סדר עבודת הכהן הגדול
106
פרק יז - אִסּוּר שְׁחִיטַת חוץ והקרבה בַּבָּמוֹת, כִּסּוּי הדם, טֻמְאַת נְבֵלָה
107
פרק יח - אזהרה על תועבות הגויים בתחום העריות
108
פרק יט - מִצְוֹת רַבּוֹת
109
פרק כ - מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת, העונשים על העריות
110
פרק כא - צִוּוּיִּם מיוחדים לכהנים וכהנים גדולים, פסולי כהונה
111
פרק כב - מצוות רבות נוספות
112
פרק כג - פָּרָשַׁת המועדות
113
פרק כד - ציווי העלאת נר תמיד, לחם הפנים, הַמְקַלֵּל, מכה נפש ובהמה
114
פרק כה - שְׁמִטָּה ויוֹבֵל, אִסּוּר רִבִּית, כמה מצוות בעניין עבד עברי
115
פרק כו - מספר אזהרות, ברכה על שמירת תורה ומצוות, קללה על ביטולן
116
פרק כז - הלכות ערכים וחרמים
117
פרק א - מפקד בני ישראל ללא הַלְוִיִּם, הפקדת הַלְוִיִּם על המשכן
118
פרק ב - צִוּוּיִּ על חניה לפי דגלים, קיום הַצִּוּוּי, נסיעה כפי החניה
119
פרק ג - תֹּלְדוֹת אהרן, הַלְוִיִּם - משרתים, מפקד הַלְוִיִּם והַבְּכֹרֹת, החלפתם
120
פרק ד - פקודת הַלְוִיִּם לפי משפחות: קהת, גרשון ומררי
121
פרק ה - שִׁלּוּחַ טמאים מהמחנה, גוזל ונשבע, תרומה, קדשים, סוטה
122
פרק ו - תורת הנזיר, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים
123
פרק ז - קרבנות הנשיאים בתום מלאכת המשכן, חנוכת המזבח
124
פרק ח - העלאת הַנֵּרֹת, מעשה הַמְּנֹרָה, טהרת וכפרת הַלְוִיִּם, גיל עֲבֹדָתָם
125
פרק ט - פסח מדבר, הַצִּוּוּי על פסח שני, הַגֵּר בפסח, הענן
126
פרק י - הַחֲצֹצְרוֹת, מסע המחנות, הַפְּנִיָּה לְחֹבָב, נְסִיעָת הָאָרוֹן
127
פרק יא - הַמִּתְאוֹנֵנִים, הַמִּתְאַוִּים, תְּפִלַּת מֹשֶׁה, הַזְּקֵנִים, אֶלְדָּד וּמֵידָד
128
פרק יב - מעשה מרים, מעלת נבואתו של משה, עונש מרים
129
פרק יג - שליחת המרגלים, חזרתם וממצאיהם
130
פרק יד - תְּלוּנַת העם, תגובת ה', תְּפִלַּת משה, עונש לדור, המעפילים
131
פרק טו - מנחה ונסכים, חלה, קָרְבָּנוֹת על עבודה זרה, מְקֹשֵׁשׁ, צִיצִת
132
פרק טז - מחלוקת קרח, עונש המשתתפים
133
פרק יז - מִחְזוּר הַמַּחְתּוֹת, תלונת העם וְעָנְשָם, מטה אהרן, חשש העם
134
פרק יח - שמירת המקדש, מַתְּנֹת כְּהֻנָּה, מעשר ראשון, מעשר מן המעשר
135
פרק יט - פָּרָה אֲדֻמָּה, טֻמְאַת מֵת
136
פרק כ - מות מרים, תלונת העדה, מקרה הסלע, הַפְּנִיָּה לאדום, מות אהרן
137
פרק כא - מלחמת ערד, תלונת העם וְתֹּצְאֹתֶיהָ, שירת הבאר, המלחמה בסיחון ובעוג
138
פרק כב - בלק שוכר את בלעם לקלל
139
פרק כג - בלעם מברך את ישראל פעמיים
140
פרק כד - בלעם מברך את ישראל פעם נוספת ומנבא על ישראל והאומות
141
פרק כה - בנות מואב ובני ישראל, קנאת פינחס והפרס, צִוּוּי לְהִלָּחֵם במדין
142
פרק כו - מפקד בני ישראל, אופן חלוקת הנחלות, פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם
143
פרק כז - בְּנוֹת צְלָפְחָד וְדִינָן, צִוּוּי ה' לְמֹשֶׁה לַעֲלוֹת הָהָרָה, מִנּוּי יְהוֹשֻׁעַ
144
פרק כח - קרבנות התמיד, שבת, ראש חודש, פסח ושבועות, חג המצות
145
פרק כט - קרבנות ראש השנה, יום הַכִּפּוּרִים, סוכות, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת
146
פרק ל - פרשת נדרים
147
פרק לא - מלחמה במדין, הגעלת וטבילת כלים, חלוקת השלל מהמלחמה
148
פרק לב - ראובן, גד וחצי המנשה נוחלים בעבר הירדן המזרחי
149
פרק לג - מסעי בני ישראל, אזהרה על הורשת הארץ
150
פרק לד - גבולות ארץ כנען, מנחילי הארץ
151
פרק לה - עָרֵי הַלְוִיִּם, עָרֵי מִקְלָט ורוצח בשגגה
152
פרק לו - טענת בני מנשה, חתונת בְּנוֹת צְלָפְחָד
153
פרק א - מֹשֶׁה גולל בפני ישראל את תחילת קורות המדבר
154
פרק ב - מֹשֶׁה גולל בפני ישראל את סוף קורות המדבר
155
פרק ג - מֹשֶׁה ממשיך לגלול בפני ישראל את סוף קורות המדבר
156
פרק ד - מֹשֶׁה מַתְרֶה בְיִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וּמַבְדִּיל שָׁלֹשׁ עָרֵי מִקְלָט
157
פרק ה - מֹשֶׁה מזכיר את מתן התורה ומזהיר לקיימה
158
פרק ו - אזהרות נוספות, פרשת שמע, שאלת הבן
159
פרק ז - הבדל ישראל והעמים ומצוות קשורות, ברכה בזכות קיום המצוות
160
פרק ח - קִיּוּם הַמִּצְוֹת מְחַיֶּה, זִכָּרוֹן נִסֵּי הַמִּדְבָּר, הָאָרֶץ הַטֹּבָה וּבִרְכָתָהּ וָעוֹד
161
פרק ט - ה' מוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם מִפְּנֵי רִשְׁעָתָם, מֹשֶׁה מַזְכִּיר מֵחֲטָאֵי הַמִּדְבָּר
162
פרק י - מֹשֶׁה מַזְכִּיר אֶת הַלֻּחוֹת הַשְּׁנִיִּם וּמִקְרִים נוֹסָפִים, יִרְאַת וְאַהֲבַת ה'
163
פרק יא - מֹשֶׁה מדבר במגוון נושאים וביניהם פרשת "והיה אם שמוע"
164
פרק יב - מִצְוֹת רַבּוֹת הקשורות למקדש
165
פרק יג - לֹא תֹסֵף וְלֹא תִגְרַע, נְבִיא שֶׁקֶר, מֵסִית ומדיח, עִיר הַנִּדַּחַת
166
פרק יד - לא לְהִתְגּוֹדֵּד, לא לִקְרֹח, מאכלות אסורות, מעשר שני ועני ועוד
167
פרק טו - שמיטת כספים, צדקה, הענקה, בכור
168
פרק טז - הרגלים, ספירת העומר, עֲלִיָּה לָרֶגֶל, שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, אִסֻּרֵי מַצֵּבָה וַאֲשֵרָה
169
פרק יז - חובת הריגת עובד עבודה זרה, זקן ממרא, מינוי מלך והלכותיו
170
פרק יח - דיני הכהנים, איסור כישוף, החובה לשמוע לנביא, דיני נביא שקר
171
פרק יט - עָרֵי מִקְלָט, לֹא לָחוֹס עַל רוֹצֵחַ וְחוֹבֵל, לֹא לְהַסּיג גְּבוּל, דִּינֵי עֵדִים
172
פרק כ - דִּינֵי מִלְחָמָה, וּבֵינֵיהֶם: היחס לְשִׁבְעָה עַמִּים, עֲצֵי מַאֲכָל בְּעֵת מָצוֹר
173
פרק כא - עֶגְלָה עֲרֻפָה, אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, בֵּן סוֹרֵר וּמֹרֶה, אִסּוּר הַלָּנַת מֵת
174
פרק כב - מִצְוֹת רַבּוֹת
175
פרק כג - מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת
176
פרק כד - מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת
177
פרק כה - מלקות, אסור חסימת בהמה, יבום, חליצה, רודף, היחס לעמלק
178
פרק כו - מקרא בכורים, ודוי מעשר, אזהרת משה ללכת בדרך ה׳
179
פרק כז - צווי על קיום מעמד ברכה וקללה בהר גרזים והר עיבל
180
פרק כח - ברית בערבות מואב / ברכות ותוכחות
181
פרק כט - ברית ערבות, אזהרה על האלה, המכות - על עזיבת ה'
182
פרק ל - פרשת התשובה, משה מזהיר לבחור בחיים
183
פרק לא - משה מחזק את ישראל ויהושע, מצות הקהל וכתיבת ספר תורה, יהושע נכנס לתפקיד
184
פרק לב - שירת האזינו, צווי על משה למות
185
פרק לג - ברכה משה לבני ישראל טרם מותו
186
פרק לד - ה' מראה למשה את הארץ, משה מת, שבח למשה
187
פרק א - חזוק ליהושע, צווי להכין צידה, פניה לשנים וחצי השבטים
188
פרק ב - שני מרגלים נשלחים ליריחו, מפגשם עם רחב, המרדף והדווח
189
פרק ג - הכנה למעבר הירדן, תפקיד הכהנים במעבר, נסי מעבר הירדן
190
פרק ד - צווי על הקמת אבני זכרון, יהושע מתגדל, מעבר הירדן לפרטיו
191
פרק ה - לב מלכי עבר הירדן נמס, מילת העם, פסח בערבות יריחו
192
פרק ו - כיבוש יריחו, הצלת רחב, קללה למי שיבנה מחדש את יריחו
193
פרק ז - מעילת עכן בחרם ותוצאותיה, מלחמת ישראל בעי וכשלונם
194
פרק ח - מלחמת ישראל בעי והצלחתם, קיום מעמד הברכה והקללה
195
פרק ט - תרמית הגבעונים
196
פרק י - מלחמת יהושע במלכי הדרום, כיבוש חלקים נרחבים מהארץ
197
פרק יא - מלחמת יהושע במלכי הצפון
198
פרק יב
199
פרק יג
200
פרק יד
201
פרק טו
202
פרק טז
203
פרק יז
204
פרק יח
205
פרק יט
206
פרק כ
207
פרק כא
208
פרק כב
209
פרק כג
210
פרק כד
211